אנטומיית העכביש - מאת יונתן פרוכטר

שאלות ותשובות לשאר חסרי החוליות פרוקי הרגליים והרכיכות כגון: עכבישים, חלזונות, תולעים, מקלונים, חיפושיות ושאר חרקים.

המנהלים: Nicolala, פקחים

נעול
סמל אישי של המשתמש
.yonatan.M
משתמש מומחה - תחום חסרי חוליות
משתמש מומחה - תחום חסרי חוליות
הודעות: 1146
הצטרף: ה' דצמבר 06, 2007 5:20 pm
מיקום: אשדוד
יצירת קשר:

אנטומיית העכביש - מאת יונתן פרוכטר

הודעה על ידי .yonatan.M » א' אוגוסט 02, 2009 6:29 pm

הקדמה ומבנה השלד

שני החלקים של העכביש נקראים Prosoma- הראשחזה וOpisthosoma- שאר הגוף (הבטן). את הראשחזה והבטן מחבר ה"גבעול". השלד החיצוני של הראשחזה בד"כ קשה יחסית לשלד החיצוני הרך של הבטן. הראשחזה מכוסה בחלקו העליון במעין צלחת הקרויה "שריון" (carapace) וחלקו התחתון של הראשחזה מכוסה במעין צלחת נפרדת שנקראת "עצם החזה" (למרות שלא מדובר בעצם). הבטן של העכבישים לא מחולקת (בניגוד לבטנם של חרקים). יוצאי דופן הם תת סדרת Mesothelae שלהם חלוקה בבטן לפני טווי הקורים.

השלד החיצוני של העכבישים עשוי מחומר קשיח שמורכב מחומרים דומים לאלו שמורכב מהם העור שנמצא מסביב לציפורניים. חומר קשיח זה מורכב מחלבון עם סיבים זעירים של רב סוכר שזורים בו. הסיבים מסודרים בשכבות כשלכל שכבה יש מבנה שונה במעט. מבנה מיוחד זה נותן לשלד החיצוני את חוזקו.
אצל העכבישים, חומר זה מחולק לארבע שכבות בניגוד לשלוש שכבות אצל החרקים. השכבה העליונה מפקחת על איבוד המים מגוף העכביש, השכבה השנייה היא הקשיחה ביותר מבין ארבעת השכבות והיא זו שמקנה לשלד החיצוני את קשיחותו הרבה, מתחת לשתי שכבות אלו ישנן שתי שכבות שדומות מאוד זו לזו ומתחתיהן שכבה של תאים שמרכיבים רקמות.

העכבישים מקבלים את צבעם מפיגמנטים שבתאים שמרכיבים רקמות. הצבעים הנפוצים הם כהים בד"כ. צבע לבן נוצר מהחזרת אור ממעין קריסטלים זעירים.
לעכבישים ישנו גם מעין שלד פנימי קטן. הוא בנוי בעיקר מסיבי קולגן. השלד הפנימי אינו רציף ונועד כדי לחבר שרירים שונים.

גפיים

לראשחזה של העכביש מחוברים ארבעה זוגות של רגליים, זוג כליצרות וזוג בחנינים. הבחנינים משמשים לזכר כאיברי הזדווגות.
לכל אחת מרגליו של העכביש ישנם שבעה חלקים- מהגוף והלאה: ירך, טרוצ'נטר, קולית, פקה, שוקה, כף הרגל ופיסה. הקולית, השוקה וכף הרגל הן בד"כ ארוכות יותר מהאחרות, מלבד הפיסה שאורכה ממוצע אך היא שמנה יותר מהאחרות.
לבחנינים ישנם רק שש חטיבות והם בד"כ קצרים יותר מהרגליים. התפקידים של חלקי הבחנין זהים לתפקידים של חלקי הרגל המקבילים.
לכליצרות ישנם שני חלקים בלבד: החלק הקרוב לגוף והניב. את הניב העכביש יכול להזיז כרצונו.
לאורך החלק העליון של הכליצרה יש חריץ שלרוב נגמר בקצה מחודד שאליו מתקפל הניב כשהוא אינו בשימוש.
אצל כל העכבישים טווי הקורים ישנן שתי ציפורניים זעירות בקצה הפיסה. הם משמשים להיאחזות בקורים בעיקר בקרב עכבישים שמכינים רשתות ציד.

מערכת העיכול

חלקי הפה של העכביש בנויים מעצמות הירך של הבחנינים שהותאמו כחלקי לעיסה. הם בדרך כלל מחורצים. החלקים האלו נקראים בדרך כלל maxillae (מונח רפואי שמתאר את הלסת העליונה אצל בני האדם). מלבד החלקים החדים, חלקים אלו מכוסים בשערות דקיקות שמונעות מנוזלים שונים להיכנס לפיו של העכביש. מערכת סינון זו טובה מאוד- חלקים שעוברים דרכה חייבים להיות קטנים ממיקרון יחיד.

לקדמת פיו של העכביש מחובר איבר נע שנקרא rostrum ולאחורי הפה מחובר איבר הנקרא labium (שפה בעברית). מאחוריהם נמצא הלוע- מעין צינורית בעלת שיניים קטנטנות שמסננות את הנוזלים גם כן. צינורית אחרת מובילה את האוכל לקיבה. קיבתו של העכביש היא שריר גדול ששואב את האוכל ישר לעומק מערכת העיכול של העכביש. בכניסה וביציאה למערכת העיכול ישנם מעין זיזים שמוודאים שהאוכל יכול לעבור רק בדרך אחת (למניעת הקאות וכו').

המעי מתחיל מיד מאחורי הקיבה ומעביר מהprosoma אל הopisthoma (חלקים של מערכת העיכול) דרך גבעול מיוחד. מהמעי, יוצאים שני צינורות שמחברים אותו לprosoma וברוב המינים הם מחבורים אף לעצמות הירך של העכבישים. בסוף המעי ישנו חלל שנועד לאכסון של מים ובו מתאכסנים גם עודפים שונים.

הלב והדם

לעכבישים כמו לכל פרוקי הרגליים ישנה מערכת שנקראת "מערכת דם פתוחה"- משמע כל האיברים נמצאים בתוך "אמבטיה" של דם (ליתר דיוק חומר שנקרא haemolymph). לעומת זאת, יש לעכבישים גם דם ומעט וורידים שמעבירים דם לכל חלקי הגוף ולכן נהוג לקרוא למערכת הדם שלהם "מערכת חצי סגורה" (מכיוון שחסרים להם נימים).

לבם של העכבישים הוא בעצם צינורית בעלת חורים זעירים שמאפשרים זרימה סדירה של דמם של העכבישים. הלב נמצא במעין תיק קרומי שנקרא קרום הלב באזור המרכזי של הopisthoma.

כאשר יש צורך בהזרמת דם, חורים אלו נסגרים והדם עובר דרך שני עורקים מרכזיים לprosoma ולopisthoma. קציים של עורקים אלו פתוח וכך הדם מגיע אל הרקמות השונות.

לאחר מכן, הדם חוזר על ידי כיווצים בגוף בדרכים קבועות ומגיע לתחתית הopisthoma. משם הוא מגיע לראות הדפים של העכביש ודרך עורקים הוא חוזר לתיק קרום הלב, ואז מתחיל את מסעו מחדש.

דם העכבישים מכיל סוגים שונים של תאים הנקראים המוציטים ופיגמנט שנקרא המוציאנין. המוציאנין היא מולקולה חלבונית גדולה שמזכירה את ההמוגלובין (שנמצא בדם של בני האדם וחיות שונות), ההבדל העיקרי בי ן השניים הוא שבקצה ההמוגלובין נמצא ברזל ואילו בקצה ההמוציאנין נמצאת נחושת. מולקולת ההמוציאנין גדולה בהרבה ממולקולת ההמוגלובין.

מערכת הנשימה

רוב העכבישים נושמים דרך איברים שנקראים "ריאות ספר". אלו נמצאות בד"כ בצד התחתון של העכביש מתחת לopisthoma. בעכבישים הפרמיטיביים ישנם שני זוגות של ריאות, ובעכבישים המפותחים יותר נמצא רק זוג יחיד. מערכת שנמצאת אצל עכבישים מפותחים יתר היא מערכת המכילה קנה נשימה (בנוסף לראות אלו). הפתח של קנה הנשימה הזה נמצא קרוב לטווי הקורים. פתחו נקרא סטיגמה. אצל רוב משפחות העכבישים ישנם שני קני נשימה. קנה הנשימה יכול להיות מלא הסתעפויות ומפותל ויכול להיות חסר הסתעפויות וישר. לקנה הנשימה ישנם שני חלקים- החלק הצינורי והחלק המנפה. הראות מורכבות ממעין "מסדרון" שעטוף בקרום ושכבות רקמות. דם זורם דרך רקמות אלה וחילוף גזי מופיע לאורך הקרום. התוצאה היא הפרדה של דפים קטנים בתוך הריאות (ולכן הן נקראות "ריאות ספר"). הדבר גורם לשטח פנים גדול בראות- כשבעים ס"מ רבוע אצל טרנטולות גדולות שלאורכם מתבצע חילוף גזי.

איברי הרבייה

לכל העכבישים ישנם שני מינים- זכר ונקבה. איברי הרבייה הפנימיים של הזכר נקראים testis (אשך בעברית) ושל הנקבה ovaries (שחלה בעברית).

שני האיברים של הזכר ונקבה הם זוגיים וניתן למצוא אותם בבטן העכביש. האשכים של הזכר הם מעין צינורות ארוכים ומלופפים והשחלות של הנקבה- שקים מוארכים. ביצי עכבישים מכילות חלמון שמוסף לביצים בשני שלבים- כמות קטנה כשהן נוצרות וכמות גדולה אחרי הזיווג. עכבישים יכולים להטיל בשק ביצים עד לשבעת אלפים ביצים. ישנם מינים שלוקח להם מאתיים ימים לבקוע.

הפתיחה החיצונית שמעבירה אל ומהאיברים הללו היא מעין חריץ. דרך חריץ זה מועבר זרע לנקבות והוא מאוחסן בכלי קיבול הזרע. עכבישים יוצאי דופן בכך שלזכר ישנם איברי רבייה משניים ועיקריים. האיברים המשניים הם הבחנינים שמעוצבים במיוחד לרבייה אחרי נשל הבגרות של הזכר. (קריאה נוספת במאמר על ריבוי טרנטולות).

ישנם שני סוגים של עכבישים זכרים: כאלה שבקצה בחניניהם ישנה פקעת פשוטה המכילה תעלה שנגמרת בקצה דק שנקרא אמבולוס. בעזרת החריץ הזכר מעביר את הזרע שלו אל כלי קיבול הזרע של הנקבה. לסוג השני (המפותח יותר), הפקעת מורכבת הרבה יותר ומכילה בליטות שונות ושיער. ישנה התאמה מיוחדת בין הדרך שבה מעוצבת הפקעת של הזכר והמקום אליו נכנס הזרע של הזכר אצל הנקבה. אצל עכבישים רבים מאפיינים חיצוניים שונים של איברי המין עוזרים לנו להבדיל בין זכרים ונקבות.

מערכת העצבים

מרכז העצבים של העכביש נמצא בprosoma. מרכז מערכת העצבים דחוס עם המוח בכדי לייצר מסה של רקמות עצבים. מסה זו מופרדת לגנגליון (מקום בו צבורים תאי עצבים) התחתון והעליון. מספר תאים נפרסים מהגנגליה לכל חלקי הגוף וכך יוצרים את מערכת העצבים השולית.

הגנגליון העליון יכול להיות מחולק לגנגליון של הכליצרה והגנגליון של המוח. הגנגליון של הכליצרה שולט על תנועות הפה ועל בלוטות הארס. המוח מקושר לפעולות אסוציאטיביות בלבד ומקבל מידע מהעיניים בלבד.

עצבים מוטוריים ששולטים בגפיים מקורם בגנגליון התחתון. הגנגליון מפעיל סט של עצבים שנקרא "קאודה אקווינה" שעוברים דרך גבעול מיוחד ושולטים בophistoma.


המאמר נכתב ע"י יונתן פרוכטר וכל הזכויות שמורות לו !
תמונה


נעול

חזור אל “פרוקי רגליים, עכבישים ורכיכות”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ואורח אחד