big slide
בואה קשת

סיקור תת- המינים של ה-Epicrates Cenchria / מאת: ג'ף קלארק

בואה קשת ברזילאית, Epicrates cenchria cenchria, היא מין הבואה הנפוץ ביותר בקרב מגדלים ומרבים מבין תתי- המין של משפחת ה-Epicrates cenchria. תתי- מין אחרים כוללים את בואת הקשת הקולומביאנית (Epicrates cenchria maurus), ואת בואה הקשת הארגנטינאית (Epicrates cenchria alvarezi). שני המינים הללו מורבים בכמות יפה למדי בארה"ב.

המינים בואת קשת פרואנית (Epicrates cenchria gaigei) ובואת קשת איסלה מראחו (Epicrates cenchria barbouri), מורבים בכמויות מוגבלות מאוד בארה"ב, וקשה להשיגן שם.

שלושת או ארבעת תת- המינים המוכרים הנוספים של בואת הקשת כמעט ואינם קיימים באוספים בארה"ב, והמידע עליהם מוגבל. תורת המיון של משפחת ה-Epicrates cenchria נתונה לחילוקי דעות מהותיים, וסביר שהכינויים של תתי-המין השונים ישתנו בעתיד.

ישנן בואות קשת המיובאות מגיאנה, ושלא סווגו (הערת המתרגמת: בארצנו, דווקא, התרחש ריבוי של המין המכונה "קשת גיאנה". הבקיעה הראשונה בארץ התרחשה אצל יובל אוסמן ב-18.6.07, והיא היחידה נכון לכתיבת שורות אלה). הכינוי הנפוץ למין זה הוא "בואת קשת גיאנה", כשהשם המדעי המיוחס להם הוא Epicrates cenchria crassus.

השימוש בשם "crassus" לנחשים אלה אינו נכון. "Crassus" הוא הקשת הפרגואנית- שמקורה, כמובן, דרומית הרבה יותר מגיאנה. גם בואות קשת ברזילאיות מופיעות בגיאנה, והן יובאו משם במספרים מכובדים במהלך העשורים האחרונים.

נחשים אחרים המשתייכים למין ה-Epicrates הם בואות האיים הקובנית, האיטית, פורטו-ריקנית, ג'מאייקנית, Turks, Caicos, ברי איילנד ובואות בימיני. כמה משוכני האיים הללו, המשתייכים למשפחת ה-Epicrates, מכונים לעתים קרובות "בואות קשת". כינויים נוספים ונפוצים למדי הם "בואה דקה", ובואות קשת מכונות לעיתים "בואות קשת דקות".

בואה קשת אי מראחו



תתי- המינים הברזילאי, פרואני, איסלה מראחו ואספיריטו סאנטוס צבועים בצבעים בוהקים (בד"כ גוונים הנעים בין אדום, כתום וחום מהגוני). הם מעוטרים בדוגמאת טבעות כהה ונאה המתפרשת לאורך גבם. תת- המין אספיריטו סאנטוס נוטה להיות צהבהב יותר משלושת תתי- המינים האחרים שהוזכרו מעלה. כל ארבעת תתי- המינים הללו מעוטרים בנקודות כהות לאורך צדי גופם. לנקודות אלה יש לעתים קרובות "חצי סהר" בצבע בהיר מעליהן.

קיים שוני גדול בצבע והעיטורים בין שלושת תת המינים הללו, אך לפרטים מהמינים הפרואני ואיסלה מראחו נוטים להיות עיטורי נקודות וטבעות כהים ומודגשים יותר. כמו כן, דווח כי תת המין הפרואני הינו מעט גדול יותר מהשניים האחרים.

לקשת הפרואנית קשקשים גדולים ומועטים יותר מלקשת הברזילאית. לקשתות הפרואניות 41 עד 45 שורות קשקשים באזור מרכז הגוף. לקשתות הברזילאיות 47 עד 51 שורות קשקשים באזור מרכז הגוף. אני חושד כי גם לבואות המשתייכות לתת- המין איסלה מראחו קשקשים גדולים ומועטים יותר, אך אין לי שום מידע אמין שיתמוך בטענה זו.

מקורות מסויימים טוענים שצורות "חצי הסהר" הבהירות של תת המין הפרואני יוצרות טבעות שלמות. למרבית הקשתות הפרואניות אין "חציי סהר" היוצרים עיגולים שלמים, והעיגולים השלמים נראים לעיתים גם בקרב פרטים מועטים המשתייכים לתת- המין הברזילאי. צורות "מטרה" עגולות שכאלה מופיעות לעתים נדירות ביותר בקרב קשתות ברזילאיות. קיים מספיק גיוון בקרב ארבעת תת- מינים אלו כדי שזיהוי ודאי של תת-מין יצריך, בדרך כלל, ספירת קשקשים.


בואה קשת פרואנית



הקשתות הקולומביאניות קטנות מהקשתות הברזילאיות, וכבוגרות צבען חום אחיד עם דוגמאת טבעות ונקודות דהויה. הדבר נראה בבירור- יתר באור חזק.

כל בואות הקשת הינן "מחליפות צבעים", ויפגינו אפקט של קשת פריזמטית עשירה באור שמש, או תחת תאורה מלאכותית הנוצרת באורך-גל דומה לזה של אור שמש טבעי.

ולדות של קשת קולומביאנית הם חסונים, ומעוטרים כמו בואות ברזילאיות בעלות צבע דהוי. הם קלים מאוד לגידול וריבוי. קשתות קולומביאניות דורשות רמת לחות גבוהה, אך לא גבוהה כזאת הנחוצה לקשתות ברזילאיות.


בואה קשת קולומביאנית



תת- המין הארגנטינאי קטן אף מהקולומביאני, וגם דק הרבה יותר. פרטים ממין זה מעוטרים בדוגמאת טבעות ונקודות מורכבת למדי, אך צבעם בדרך כלל נע בין גוונים של אפור, זהוב וחום.

לפרטים מסויימים יהיה גוון קל של כתום. הולדות של תת- מין זה קטנים בהרבה מאלה של שני תת- המינים הקודמים, ועדינים למדי בהשוואה אליהם. קשתות פרגואניות דומות במידת מה לארגנטינאיות, מלבד העובדה שהן נוטות להיות כהות- ובשל כך העיטורים נראים עליהן פחות בבירור. הקשתות הארגנטינאיות שלי מתרבות רק כל שנה שנייה. קשתות ארגנטינאיות לא זקוקות ללחות גבוהה במיוחד, וגם לא לטמפרטורה גבוהה במיוחד.


בואה קשת ארגנטינאית



העיטורים של בואת קשת גיאנה (שם מדעי לא הוגדר) גורמים לה להיראות כשילוב בין קשת ברזילאית וקשת קולומביאנית. הרביתי נחשים אלה בעבר, וגיליתי שהם קלים לטיפול וריבוי- למרות שהם קטנים מהקשתות הקולומביאניות. הצאצאים נולדים קטנים למדי, ויכול להיות קשה לגרום להם להתחיל ולאכול ולדות עכבר. הצבעים והעיטורים שלהם אינם מושכים במיוחד בהשוואה לאלה של הקשתות האחרות.


בואה קשת גיאנה



בואות קשת ברזילאיות מופיעות באופן טבעי על פני חלק נרחב מחציה הצפוני של דרום אמריקה. הן יוצאו בכמויות נכבדות מסורינאם ואזור גיאנה במשך שנות השמונים ושנות התשעים המוקדמות. כיום הן מיוצאות בכמויות קטנות בהרבה, ומרבית הפרטים המוצעים למכירה כיום הם ילידי שבי.

כמויות מוגבלות של בואות קשת ברזילאיות יוצאו מפרו; דווח כי קשתות ברזילאיות אלה מגיעות למימדים גדולים יותר מאלה של קשתות ברזילאיות שהגיעו מאזורי תפוצה אחרים.

בואה קשת ברזילאית



בואות קשת ברזילאיות בייבי נולדות בשגרים בני 2 עד 35 פרטים. שגר טיפוסי מכיל 12 עד 25 פרטים. הבייביז הם בד"כ באורך של 15 עד 20 אינצ'ים (38 עד 50 ס"מ לערך), ובהיוולדם הם בד"כ נראים חסונים ובריאים. רוב הפרטים ינסו בתחילה לתקוף כל דבר שזז, אך ניתן "לאלפם" בעזרת טיפול רגוע וסדיר. יש לגדלם בטמפרטורה של בערך 26-27 מעלות, ובתנאים של לחות גבוהה.

טמפרטורות גבוהות מ-29 מעלות עלולות לגרום למוות בקרב קשתות ברזילאיות. קשתות ברזילאיות בייבי דורשות תנאי לחות של מעל ל-70% לחות. הם ירגישו טוב אם יוחזקו לבדם (כבודדים) בכלי פלסטיק בגודל של קופסאת נעליים בערך, עד הגיעם לאורך של 24 אינצ'ים (60 ס"מ לערך).

בהגיעם לגודל זה, ניתן להעבירם למיכלי אחסון גדולים יותר מפלסטיק. אין לשכנם באקווריומים או כלובים דומים, היות והשטח השקוף הנרחב יאפשר ליותר מדי לחות "לברוח" מהכלוב. כבוגרים, הם בד"כ ישתו כמויות גדולות של מים ולא יזדקקו לאותה רמת לחות גבוהה בכלוב. יש להאכיל את הבייביז בתדירות של פעם ב-4 ימים עד פעם בשבוע. רובם ימשיכו לאכול אפילו כשהם עמומים- לפני נשל. אנשים רבים עושים את הטעות של להאכיל קשתות ברזילאיות בייבי בולדות עכבר. אם יש לך מאגר בלתי מוגבל של ולדות עכבר- אתה יכול להאכיל את הבייבי קשת ברזילאית בולדות, אך היה מוכן להאכיל את הבייבי קשת בכמות גדולה של ולדות בכל האכלה.

נחשים אלה נולדים גדולים מספיק כדי לאכול עכברונים קופצים כבר בארוחה הראשונה שלהם. רבים מהבייביז שלי הסתדרו יפה כשהאכלתי אותם מההתחלה בולדות חולדה. ולדת עכבר תיצור בליטה קטנה ביותר בגופו של בייבי קשת ברזילאית, ותעוכל כך שהבליטה כבר לא תיראה כלפי חוץ בתוך 24 שעות. קשתות ברזילאיות יגדלו מהר על עכבר או שניים (בעלי גודל מכובד) בשבוע. פרטים בני שנה גדלים לעתים קרובות לאורך של 120 ס"מ, למרות שאורך של בין 90 ל-100 ס"מ הינו אופייני יותר.

פרטים רבים בני שנתיים מגיעים לאורך של בין 137 ל-150 ס"מ. נקבות אוכלות יותר ומגיעות לאורך גדול יותר משל הזכרים. זכרים בוגרים יכולים לחיות יפה על 20 חולדות בגודל בינוני בשנה. נקבה מתרבה תצרוך כמות מזון גדולה פי שתיים ואפילו פי שלוש.

עד שהם מגיעים לגיל שלוש, קשה לקבוע את מינם של קשתות ברזילאיות בהתבסס על הבדלים חיצוניים. ניתן לקבוע את מינם של פרטים צעירים בעזרת בדיקת פרוב. בבדיקת פרוב לנקבה יהיה מרחק של בין 2 ל-4 קשקשים תת-זנביים, ולזכר יהיה מרחק של בין 8 ל-12 קשקשים תת-זנביים. הדורבנות שבצידי פי הטבעת גדולים בצורה ניכרת אצל זכרים בוגרים מאשר אצל נקבות. כמו כן, גם בסיס הזנב שלהם עבה יותר בצורה נראית לעין.
לאחר כשמונה שנים, ראשיהם של פרטים בני שני המינים גדולים בצורה ניכרת מראשיהם של פרטים צעירים בגודל דומה.

תופעה זו של ראש מוגדל בקרב חיות מבוגרות נוטה להיות מודגשת יותר בקרב בעלי חיים שצבעם אדום וכתום, מאשר בכאלה שצבעם נוטה לחום. תופעה זו מתרחשת גם בקרב בואות קשת פרואניות מבוגרות יותר.

ניתן להרבות קשתות ברזילאיות בהגיען לגיל שנתיים וחצי, בתנאי שהנקבות גדולות מספיק ושוקלות מספיק. על נקבה להיות באורך של לפחות 150 ס"מ ולשקול מעל 1.3 ק"ג. 6 אינצ'ים (15 ס"מ) ו-6 פאונדים (2.7 ק"ג) נוספים יהוו גודל מתאים יותר, ויתרמו ליצירתו של שגר ראשון גדול יותר ולפחות מאמץ מצד הנקבה.

נראה כי קירור סטנדרטי לבואות הינו הכרחי להיווצרותן של תאי ביצה וזרע. בד"כ בואות קשת ברזילאיות יתחילו להתרבות בתוך מספר שבועות של חימום מחדש לאחר תקופת הקירור. אצל נקבות ניתן יהיה לראות במשך מספר שעות בליטת ביוץ ניכרת מאוד, שתימצא באזור מרכז הגוף. בד"כ אין בליטה זו נראית לעין, היות והיא אורכת זמן קצר כל כך.

רוב הנקבות המעוברות יסרבו לאכול. לפעמים הן יסכימו לאכול טרף קטן מאוד בזמן שהן מעוברות. בשלב מאוחר יותר של ההריון נקבות רבות ייעשו גדולות ביותר בחצי האחורי של גופן, וייראו מאוד צנומות בחצי גופן הקדמי.
רבייה צורכת כמויות עצומות של אנרגיה, ויש לנסותה רק עם פרטים בוגרים בריאים מאוד.

הריון אורך כ-5 חודשים. לעתים קרובות הנקבה תיראה חסרת מנוחה ותטייל ברחבי הכלוב כיום- יומיים לפני ההטלה. לעיתים קרובות ההטלה מתרחשת בזמן שינויים במזג האוויר. אסור להפריע לנחשה בזמן הטלה, מפני שהדבר עלול לגרום לה לצאת מתנוחת ההשרצה. דבר זה יכול להוביל למקרים של ולדות שנולדים מתים. לעיתים קרובות הנקבות אוכלות "סלאגים" לא פוריים שהוטלו לאחרונה. מעולם לא חזיתי בנקבה טורפת תינוקות, אך אני מכיר בעובדה שקיימת האפשרות שנחשה השולה "סלאגים" מתוך ערימה של תינוקות, לא תשים לב בטעות לולד חי. מסיבה זו אני משתדל להפריד את הולדות החיים מהאם כמה שיותר מוקדם לאחר הלידה.

ולדות רבים יתקיפו כל דבר שזז. ניתן "לאלפם" די מהר ע"י החזקתם בקביעות ובעדינות במשך השבועות הראשונים לחייהם. לעיתים קרובות הם יאכלו לפני שישילו. הנשל הראשון קורה בד"כ כ-10-14 ימים לאחר הלידה. השלה אמורה להתרחש בערך פעם בחודש או קצת יותר בקרב פרטים שמואכלים הרבה בזמן שהם גדלים. לאחר מכן ההשלה תתרחש בערך פעם בחודשיים. אני מאכיל בייביז בתדירות גבוהה למדי, ונראה שהם ממירים אוכל בצמיחה לאורך בלי להפוך לשמנים. בשלב מאוחר יותר של החיים, האכלה לעיתים תכופות מדי עלולה לגרום למצב לא בריא של עודף משקל.

נראה שכל הקשתות הברזילאיות הבריאות אוכלות ברצון בכל עת, מלבד כשהן מוכנות לרבייה במהלך חודשי החורף הקרים. סירוב לאכול נגרם כמעט תמיד מבעיות בתנאים או בבריאות. בעיות בריאות נובעות לעיתים קרובות מבעיות בתנאים. אם קשת ברזילאית שלא קוררה לשם רבייה מסרבת לאכול במשך יותר משבועיים- מעבר מחדש על תנאי אחזקתה יחשוף, לעיתים קרובות, את הבעיה. בנוסף לטמפרטורה ולחות, יש להביא גורמי לחץ חיצוניים בחשבון כששוקלים מחדש את תנאי האחזקה של הנחש. חשיפה להתעסקות רבה מדי, הפרעות או אור חזק עלולים להלחיץ קשת ברזילאית ולגרום לה להפסיק לאכול.

אם לנחש אין גישה למקומות מסתור בטוחים גם בחלקו הקר וגם בחלקו החם של הכלוב שלו, ייתכן שהוא ייכנס לסטרס ויסרב לאכול. סירוב לאכול בקרב קשתות קולומביאניות, גיאניות וארגנטינאיות הינו נפוץ יותר, ונראה שזה נורמלי בקרב מינים אלה לאכול פחות מבואות קשת ברזילאיות ופרואניות.


(מאמר זה הינו תרגום של המאמר המצוי בכתובת: http://www.corallus.com/cenchria/).

כתבו תגובה...
0 תגובות

הערוץ שלנו ביוטיוב

 
fbannergroup